#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ב. - ג. האם מותר לקנאות [&quot;ועבר עליו רוח קנאה&quot; מאי קנאה ומה הוא הרוח]?	"קנאה - ר&quot;ל אמר קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים ורב יימר בר ר' שלמיא משמיה דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה, הרי ששניהם סברו אסור לקנאות, וכן דעת תנא דמתנתינן שאמר המקנא לשון דיעבד. מאן דאמר מותר לקנאות יפרש קנאה מלשון הזהרה כדכתיב &quot;ויקנא ה' לארצו&quot;.<p dir=""rtl"">רוח - תנא דבי ר&quot;י &quot;ועבר עליו רוח קנאה&quot; אין אדם מקנא אלא אם נכנס בו רוח - רבנן אמרי רוח טומאה ורב אשי אמר רוח טהרה, מסתבר כמ&quot;ד רוח טהרה, מדנחלקו ר&quot;י ור&quot;ע האם רשות או חובה לקנאות, וברוח טומאה ודאי לא היו אומרים שיש רשות או חובה. [ר&quot;מ היה אומר 'ועבר' הוא לשון פרסום כמו &quot;ויעבירו קול במחנה&quot; שכל העובר עברה בסתר, הקב&quot;ה מכריז עליו בגלוי]</p>"	סוטה ב.		א'
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ב. 1 מדוע התנא שנא סוטה אחר נזיר?	כדרבי שאמר למה נסמכה (בתורה) פרשת נזיר לסוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ואפי’ הכי לא שנא קודם סוטה ואח&quot;כ נזיר, דאיידי דתנא כתובות ואיתא שם המדיר את אשתו תנא נדרים, ואיידי דתני נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים, ואח&quot;כ תני סוטה כרבי.	סוטה ב.		א'
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ב. 2 עד אחד האם נאמן בטומאה, קינוי וסתירה ומנין?	"טומאה (אחר קינוי וסתירה) - עד אחד נאמן דכתיב &quot;ועד אין בה&quot; וסתם עד היינו שנים {דכתיב &quot;לא יקום עד אחד באיש&quot; הא אם לא היה כותב אחד היינו אומרים שנים} והיא לא נתפסה אסורה, וטעם התורה ביאר ר' ישמעאל שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה.<p dir=""rtl"">בקינוי וסתירה - ר' יהושע: דורש &quot;בה&quot; ולא בקנוי וסתירה ובשניהם צריך שני עדים [מיהוא אם נשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה אינה שותה &lt;לקמן לא.&gt;].</p><p dir=""rtl"">ר' אליעזר: ה&quot;נ קנוי ע&quot;פ שנים דמיעט &quot;בה&quot;, אבל אין למעט אף סתירה דכתיב &quot;ונסתרה והיא נטמאה&quot; הוקש סתירה לטומאה דאפי’ אחד נאמן ועדיף להקיש סתירה שהיא התחלת הטומאה [ולכן די אפי’ בעבד ושפחה ועף הפורח &lt;לקמן לא.&gt;].</p><p dir=""rtl"">ר&quot;י בר&quot;י אומר בשם ר&quot;א: להיפך &quot;בה&quot; ממעט סתירה וההקש מרבה קינוי, ומה שהוקש סתירה לטומאה הוא ללמד שיעור סתירה כשיעור טומאה [ואין להקשות עליו דאם כן אין לדבר סוף, שיאמר שאף למשנתנו אין לדבר סוף].</p>"	סוטה ב.		א'
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ב: 1 קינוי ע&quot;י עצמו או אחד האם הוי קינוי (כיצד עיקר להלכה)?<p dir=""rtl"">[מהו לשון קינוי?]</p>"	"במשנתנו בין לר&quot;א בין לר&quot;י קינוי ע&quot;פ שנים, בברייתא דעת ר&quot;י בר&quot;י בשם ר&quot;א קינוי ע&quot;פ עצמו או ע&quot;פ עד אחד.<p dir=""rtl"">ר' חנינא אמר דלמא קימ&quot;ל כר&quot;י בר&quot;י ולכן לא יאמר אדם לאשתו בזמן הזה אל תסתרי עם פלוני, שמא תסתר ואין מים לבדוק אותה.</p><p dir=""rtl"">ר&quot;ל שאמר לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים, סבר קינוי אפי’ ע&quot;פ עצמו ואחרים לא יודעים שקינא לה וגרום קנאה למה היא בודלת מהם, רב יימר בר ר' שלמיא משמיה דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה שסבר קינוי ע&quot;פ שנים וכולם יודעים, ורק ביניהם יש קנאה.</p>"	סוטה ב:		א'
